יום העצמאות במדינת ישראל מוקדש בדרך כלל לנפנוף אינטנסיבי מעל מנגל תוך כדי חשיפת חריץ האחוריים, טורנירים מפרכים של שש-בש וריסוס ילדים חפים מפשע בספריי שלג (חוקי כמובן, לא כזה שהוא מוס לשיער).

בזמן שכולנו נהנים מהיום, ישנה חבורה של ילדים בישראל שיום העצמאות מהווה עבורם את אירוע השיא בתהליך לו הם מקדישים את כל השנה ולו הם מחכים יותר מכל: חידון התנ"ך לנוער יהודי. אותם נערים לא יוצאים לבלות ולא ישנים בלילה בניסיון ללמוד את התנ"ך ופירושיו בעל פה.

"חיפשתי אקשן - מצאתי תנ"ך"

כדי להבין איך זה בדיוק מסתדר בחיים, תפסנו לשיחה את תמר (15),ממשתתפות חידון התנ"ך בשנים האחרונות.

למה דווקא חידון התנ"ך?

בחרתי לגשת לחידון בעיקר בגלל הערצתי לתנ"ך ורצוני לדעת אותו טוב יותר. כמו כן השתעממתי קשות מלימודי בבית הספר ורציתי לחפש קצת אקשן שאותו מצאתי בחידון.

ספר מלא אקשן (מסתבר) - התנ"ך

אז איך לומדים את כל התנ"ך בעל פה?

לאחר השלב המחוזי של החידון הפסקתי ללכת לבית הספר, והקדשתי את כל זמני ומרצי ללימוד רציני לחידון.

חלק מהפרקים המצויים בחומר לחידון (כל התנ"ך למעט פרקים בודדים) למדתי לעומק עפ"י הפשט וחלק למדתי בשיטה של שינון בע"פ, הלימוד היה קשה אך תואר הסגנית הראשונה שזכיתי בו והידע העצום שרכשתי בתנ"ך היו שווים את המאמץ.

ואיך החברים מגיבים לשיגעון הזה?

חברותי עודדו אותי ותמכו בי לאורך כל הדרך. הם התקשרו אלי יום יום וסיפרו לי על היום שעבר בבית הספר, לפעמים ברגעי משבר, כשהתייאשתי קצת מהלימוד הם חיזקו אותי והשיבו לי את החשק ללמוד.

בני משפחתי דאגו תמיד שאף אחד לא יפריע לי כשהייתי סגורה בחדר שעות, הם שמרו על השקט בבית וזו הייתה עזרה גדולה מאוד בשבילי.

ומתי יוצאים לבלות תוך כדי כל השינון הזה?

לא, כל רגע ורגע פנוי שהיה לי עד לחידון השקעתי בלימוד לחידון. לא היה לי זמן לבילויים.

המורים בבית ספר מפרגנים?

היו כאלה שכעסו על מנהגי ועל חוסר האחריות שבהם, אך היו בכל זאת מורים שעודדו מאוד והעריכו את ההקרבה שלי למען החידון. כך או כך, הייתי כל כך נחושה לזכות בחידון שפשוט לא עניינו אותי התגובות שלהם.

עכשיו, כשהחידון של שנה שעברה מאחורינו, מה נשאר בחיים?

מאז החידון (וגם לפניו) אני פעילה מאוד באירגון נח"ת- אירגון נוער חובב תנ"ך. בנחת אני שומעת ומעבירה שיעורים בנושאי התנ"ך ובין היתר גם אחראית על ניהול המחוז שלי- מחוז דרום.

אל תקראו להם פריקים

אמנם קצת קשה להסביר אותם, אבל אנשי חידון התנ"ך הם אנשים נורמאליים לחלוטין, בני נוער כמוני וכמוכם שבמקום לצאת ביום שישי למועדון יושבים בקבוצות ולומדים ובמקום לקרוא עיתון או ספר, קוראים את התנ"ך.

אז למה זה עדיין נראה כל כך מוזר?